מחבר הספר, אפרא אגמון (טייכמן), היה מראשי המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה. ספרו מתאר את מסלול חייו, והקורא מתוודע אל אדם נחוש ונועז, ששם לו למטרה להיות שמור אחיו
להיות ככל העולם - השינוי בקיבוץ
ספרה של לידיה גורדון קנכט אינו מתיימר להיות מחקר, אלא כזה המתעד מחשבות ורגשות של חברים בתהליך השינוי - המעבר מן הקיבוץ השיתופי לקיבוץ המופרט, מה שמכונה "הקיבוץ המתחדש".
זהר
"עצוב לי. בעיקר בשבילי - להפסיד את האהבה שלה, החוכמה, החברות. ועצוב גם קצת בגלל סיפור החים שלה, כי נשארו כמה חלומות שלא התגשמו... כמה דקות אחרי שנשמת את נשימתך האחרונה הבנו, פתאום, כמה מקום תפסת בחיים שלנו." כך כותב על זהר שלו, חבר טוב בספר שתוכנו ועיצובו יוצאי דופן.
בוקעת מן האפלה
כותבת הסופרת יהודית רותם: "ספרה של תמימה כתאנה הוא מסמך ייחודי, מרגש ואמיץ מאין כמוהו, המתאר את חייה של אישה ערבייה מסורתית, אלמנה ואם. הוא כתוב ברגש רב, בתבונה נשית ובחן."
ארבעה דורות
ספרו של מיכאל דימנט(1995-1915), שתורגם מיידיש על ידי חנוך לקח, הוא אודיסאה של יהודי מאוקראינה הפולנית. מדור הוריו ועד דור נכדיו פורש המחבר את גורלו האישי ואת מאורעות התקופה.
איציק נבו
כותבת דליה נבו (קיבוץ שמרת), רעייתו של איציק, בספר לזכרו: "...47 שנים הלכנו ביחד, בזמנים טובים ובזמנים קשים, אבל לפתע הכל השתבש והמילה הארורה 'סרטן' הופיעה.... עזבת אותנו בשקט, בלי להתאונן, כי לא רצית שנראה אותך סובל ומשתנה."
ארץ הצבי
הספר הוא סיפור חייו של צבי לנגר, נער שהגיע לארץ לבדו, למד הנדסה בטכניון ונדבק בחיידק הבנייה, במלוא מובנו של ביטוי זה. כתוב היטב ובשפה קולחת, האירועים והיקףהעשייה מרשימים ביותר ומקבלים ממד נוסף וחשוב בזכות השקפת החיים והערכים הבאים לביטוי בין שורותיו.